למי יש זמן לחשוב על סביבה כשאנחנו נלחמים על חיינו.

חזרתי לפני כמה שעות מהשקת הקמפיין של התנועה-הירוקה-מימד.

השקה רכה, לרגל האירועים.

ואני שמח משני דברים שקרו שם:

1. המלחמה לא הצליחה לחטוף את כל תשומת הלב, והוקדש בפגישה זמן לדברים נכונים וחשובים אחרים, לצד זמן שהוקדש גם למה שמתחולל עכשיו בעזה, בשדרות ובבאר שבע.
2. קיבלתי תשובה משביעת רצון לגבי המלחמה.

והתשובה היא שאין תשובה.

הנושא הוא מורכב.

הכותרות הפשטניות הן ברורות:

• מיכאל מלכיאור, ערן בן-ימיני, אלון טל – לא קוראים להוצאת כוחותינו מעזה. המלחמה בחמאס היא צודקת, מדובר בארגון טרור ששולל זכויות אדם בסיסיות מתושבי עזה.
• גם לא מעוניינים להכנס בעזה, להשמיד כל מה שזז שם, ולהראות להם מאיפה הדג משתין (הניסוח שלי).
• צריכה להיות לנו אסטרטגייה ארוכת טווח לחיים משותפים במרחב הזה שנקרא ארץ ישראל.

נו, שום דבר חדש.

כן יש עומק, ערכים, והרבה מחשבה. הרבה מעבר למה שאני, איתן בורקט, מרגיש בנח לתאר כאן על דפי הבלוג הפרטי הזה.

מאוד שמחתי לשמוע סיפורים אישיים של הרב מלכיאור, ועכשיו החיבור של התנועה הירוקה עם מימד מרגיש לי נכון אפילו יותר.

אני חושב שעכשיו, אולי בגלל המלחמה הזו, חשוב אפילו יותר להצביע למפלגה עם ראייה שהיא מעט יותר ארוכת טווח.

ראייה שתהיה מאוד חסרה לרגל הדרמות שהיו ושעוד יהיו.

אני כותב את זה בלי שום טיפה של ציניות.